מה הן המילים אם לא שתיקה?

קורה לפעמים שלא מצליחים לבטא את עצמכם? משהו מפריע לכם אצל בן/ת הזוג?
אתם מרגישים פתאום שאתם מתנהלים כמו שני קווים מקבילים?


להאזנה לשיר "מה הן המילים" של שלמה ארצי לחץ/צי

אפילו במערכות היחסים המצליחות ביותר יש תקופות שבהם משהו קצת תקוע, משהו חסום.
כאילו פתאום נגמרו כל המילים, פתאום יושבים יחד ושותקים...
לפעמים זה נראה כאילו נגמרו המילים אבל באמת פשוט נעלמו, כמו סוג של ערפל, שלא ברור לנו מה מפריע, מה אנחנו רוצים לומר, אבל יש לנו מה לומר.
זה קצת דומה למחסום כתיבה, אנחנו יושבים מול דף חלק, ברור לנו שיש לנו מה לומר, אבל כל המילים פורחות לנו מהראש. 
לדוגמא, עברתם שבוע עמוס, לא יצא לכם לדבר כלל, ביום חמישי בערב אתם מתארגנים לנסיעה, סוף סוף יהיה לך זמן לספר הרבה מאד דברים שמטרידים או סתם חולפים במוחך בשבוע האחרון. אז מגיע רגע האמת את/ה מתיישב/ת באוטו והכל נעלם שכחת כל מה שרצית לומר, איזה יאוש!

נוסף על זה רגע את נקודת המבט של הצד השני, אם את/ה עסוק/ה בנסיון לזכור וכתוצאה מכך את/ה מתעטף/פת בדממה הצד השני עלול להיחלץ לחשוש שמע זה השקט שלפני הסערה.

אז איך יוצאים מזה?

• אם אכן מדובר ב"מחסום" (נעלמו לי כל הדברים שרציתי לספר) אז אפשר להתחיל בסיפור חופשי, על סתם משהו, סיפור קטן על משהו שהיה היום וכך תתחיל השיחה.
• אפשר לשאול את בן/ת הזוג האם יש לו/ה משהו שהוא/היא רוצה לדבר עליו.
• במידה ומדובר בסתם שקט, אפשר להעיר פתאום שכמה נעים שאפשר גם לפעמים פשוט להיות יחד בשקט.

חשוב להבין שהדרך שנו ליצור קשר עם בן/ת הזוג היא דרך גם דרך מילים,גם מעשים ומגע הם דרך ליצור קשר, אבל השפה היא כלי הביטוי הכי משמעותי עבורינו. דרך שיתוף של בן/ת הזוג במחשבות שלנו וברגשות אנחנו מרגישים יותר קרובים, לכן יש משמעות גדולה במילים, מצד שני יש תהליך פנימי שאנחנו צריכים לעבור בין היכולת שלנו להרגיש ולחשוב לבין היכולת לתאר את הדברים בצורה מילולית לבן/ת הזוג.
לכן כדאי לנסות להוריד מעצמינו ומהשני/ה קצת מהלחץ, לתת קצת מרחב, למצוא את האיזון בין הרצון לשתף לבין הצורך לעיבוד פנימי. פשוט לומר, אני חושב/ת על דברים, כשאדע יותר אשמח לשתף.

בהצלחה,

יש לכם טיפים שעובדים עבורכם?
יש לכם שאלות על מה שקראתם?
אשמח לשמוע מכם,

אתם מוזמנים להירשם ולקבל עידכון כל פעם שעולה פוסט חדש,

אתם מוזמנים להגיב בדף הפייסבוק וגם לקרוא עוד באתר שלי 

קרן חדד-טאוב

יועצת זוגיות
0505640770

מה שקורה בחופש נשאר בחופש

באמת אפשר לצאת לחופש ולהתנתק מהכל?
האם בזמן החופשה אנחנו יכולים להתנהג אחרת זה לזו?
אם באמת כל כך כיף לנו בחופש איך אנחנו לא מצליחים להביא את זה הביתה איתנו?

לא פעם ולא פעמיים קיבלתי שיחות טלפון מזוגות שנמצאים עכשיו בחופשה בצימר, הם מרגישים שהמריבות הרגילות שוב חוזרות, או שהם מזהים את הנקודה בה הם עלולים להיכנס שוב לריב שיקלקל להם את החופשה ורוצים לבחור אחרת.

מה קורה לנו כשאנחנו בחופשה זוגית?
מצד אחד אנחנו יכולים לבלות הרבה יותר זמן ביחד ללא משיחים, ללא הפרעות של עבודה וילדים.מצד שני הציפיות מאד גבוהות מכך שנהנה יחד.

חופשה זה לא משהו שרובינו לוקחים בתכיפות גבוהה, בדרך כלל אנחנו יוצאים לחופשה זוגית פעמיים-שלוש בשנה במצב הטוב. במיוחד בשנים שיש ילדים קטנים, עבודה ולימודים. לכן כשכבר מצאנו את הזמן שמתאים לשנינו, את המקום שמתאים לתקציב ואנחנו יוצאים יש לנו ציפיות מפה ועד להודעה חדשה.

אנחנו מצפים שנוכל להתאוורר באמת, שנוכל להנות,לנשום, לדבר להיות ביחד, לצבור חוויות.

או, אז מגיע הטלפון מהעבודה, או הוואטסאפ מהחברה או שניה התראה מהפייסבוק, זה גם יכול להיות הוויכוח האם כבר הגיע הזמן לתדלק כי עוד שניה נדלקת נורת ההתראה או שאפשר לחכות לתחנת הדלק הבאה.

בין אם מדובר בחדירה לזמן הזוגי על ידי גורמים חיצוניים ובין אם מדובר בסדרי עדיפויות שונים יש כאן צרימה.

האווירה הרומנטית של ההתחלה כבר לא כל כך צלולה. 

10 רעיונות איך לצאת ולחזור מחופשה בכיף

1. כל אחד בנפרד יחשוב לעצמו מה הציפיות שלו/ה מהחופשה, מה המטרה העיקרית שלשמה הוא/היא רוצה לצאת (בשביל לנקות את הראש/לבלות זמן יחד/להירגע/לצבור חוויות והתנסויות חדשות)
2. קבעו פגישת תיאום ציפיות: שבו יחד ודברו על החלום שלכם לחופשה והקשיבו לצד השני, ככה תימנעו מהסיטואציה הבאה:
   https://www.youtube.com/watch?v=oq8gjDjFrLw
3. חפשו יחד מקומות, אטרקציות, מקומות לאכול בהם. השתמשו בזה כהזדמנות ללמוד את ההעדפות של השני/ה, האם אתם מצליחים להקשיב ולהבין?
4. אריזה: יש משהו אחד שאורז? יש משהו מכם שחשוב לו שהכל יהיה מוכן יותר מוקדם: תאמו ציפיות גם כאן, לא צריך הסבר הגיוני, אם למשהו חשוב זה מספיק.
5. שעת יציאה: דברו בינכם על שעת היציאה, במידה ואתם רואים שלא תעמדו בזה דברו שוב.
6. הגעתם לצימר: במידה ויש לכם לו"ז נהדבר דבקו בו-אלא אם תרצו לשנות משהו ואז כדאי להקשיב לצרכים של כל אחד/ת.: נסו להקשיב לנאמר, כדי להבין ששמעתם נכון-חזרו על הדברים שנאמרו לכם, רק אח"כ הגיבו.
7. אם אין לו"ז שבו ותכננו יחד מה אתם עושים בשעות הקרובות.
8. על מה לא לדבר: לא כדאי לפתוח נושאים כאובים בכוונה, אם היחסים עם החמות הם רגישים אין צורך "להביא" אותה אל הצימר (מטאפורית). אם אפשר להימנע מנושאים כואבים מומלץ.
9. הדרך חזרה הביתה: ידוע שבשלב מסויים אנחנו נזכרים שצריך לחזור לשיגרה, ההבנה היא לא קלה ולפעמים גם מעציבה, לזכור שזה טבעי ולא להאשים זה את זו בכך.
10. הכרת תודה: זכרו להודות אחד לשני על החופשה המשותפת.

תהנו!

יש לכם טיפים שעובדים עבורכם?
אשמח לשמוע מכם,

אתם מוזמנים להירשם ולקבל עידכון כל פעם שעולה פוסט חדש,

אתם מוזמנים להגיב בדף הפייסבוק וגם לקרוא עוד באתר שלי 

קרן חדד-טאוב

יועצת זוגיות
0505640770

הכסף שלי הכסף שלך

היא לא עובדת כרגע, היא מסיימת ללמוד והוא עובד, ההוצאות לא קלות, אצל מי פשוט?אבל הנושא שעל הפרק הוא מי מקבל החלטות כלכליות?

הוא בדיוק מחכה לתשובה לגבי מכרז שהוא ניגש אליו, בינתיים היא המפרנסת, האם היא גם זו שתחליט אם לקנות את הספה החדשה?
האם הכסף הוא של מי שעובד ומכניס אותו? האם יש באמת אפשרות ששני בני הזוג ירגישו שהכסף הוא של שניהם, או שמי שמכניס יותר מקבל משקל כבד יותר בהחלטות?
מה קורה במצב בו אחד מההורים נותן כסף לזוג נניח ההורים שלה? האם אז אפשר לומר שזה הכסף שלה כי ההורים שלה נתנו אותו?
האם שני בני הזוג צריכים להרגיש בדיוק אותו הדבר לגבי כסף?

עכשיו נעשה קצת סדר בדברים,
מקובל בחברה שלנו שחלק ממעבר לחיים משותפים כולל גם ניהול תקציב משותף, משמע שהכסף שלך הוא גם הכסף שלך. אם כן, איך מקבלים החלטות לגבי הוצאות? האם צריך "לבקש רשות"-אם כן, מי מבקש ממי? מי "קובע"?
יכול להיות שבזוגיות שלכם אחת/ד מכם יותר מסודר, או שיש לו/ה צורך לדעת בדיוק מה מצבכם הכלכלי, האם זה בהכרח אומר שמי שמנהל את הכסף הוא זה שיש לו זכות וטו על ההחלטות הכלכליות?

5 דרכים להחליט מי קובע לגבי הכסף 

• ישנן תפיסות שונות לגבי כסף וניהולו קצת על זה כתבתי פה
• בקיבוץ נהוג היה לומר "כל אחד לפי צרכו, כל אחד כפי יכולתו" זאת אומרת שכל אחד תורם להכנסה לפי יכולתו ומשתמש במשאבים על פי הצורך שלו, בדקו האם זה יכול להתאים גם לכם.
• חלוקת הנטל-קשה מאד להיות המבוגר האחראי תמיד, בעיקר קשה להרגיש שאת/ה זה שנושא/ת באחריות הכלכלית הזוגית לבד, כדאי לשבת אחת לשבוע ולדבר על התקציב הזוגי ולתאם הוצאות.
• כמה שאתם תא זוגי יש לכם עבר וכאשר ההורים נותנים כסף תתכן תחושה שזה קצת של "הצד שלי/שלך" לכן כדאי לשים את הדברים על השולחן ואז לחשוב יחד מהי טובת מערכת היחסים.
• ייתכן ויהיה לכם חשוב להגדיר בתוך התקציב סכום מסויים לדוגמא 200 ש"ח שיחולקו שווה בשווה וכל אחד רשאי ל"פוצץ" את המאה שלו על מה שהוא רוצה.

לסיכום, כסף הוא עוד אחד מהדברים שכדאי לדבר עליו ולתאם ציפיות לגביו, בדיוק כמו כל דבר אחר בזוגיות,
יש לכם טיפים שעובדים עבורכם אשמח לשמוע מכם,

אתם מוזמנים להירשם ולקבל עידכון כל פעם שעולה פוסט חדש,

אתם מוזמנים להגיב בדף הפייסבוק וגם לקרוא עוד באתר שלי 

קרן חדד-טאוב

יועצת זוגיות
0505640770

מה אתם חושבים על כסף?

האם יכול להיות שכל אחד מייחס משמעות אחרת לכסף? איך מגשרים על הפער?

הוא לא הבין למה היא כל כך לחוצה, יש להם חסכונות, היא לא הבינה איך הוא כל כך רגוע הם חיים מהחסכונות שלהם.
הפער בניהם אדיר וברור, הם לא מצליחים לראות את נקודת המבט של השני/ה.
הוא לא מבין מה הלחץ, יש עכשיו כסף, צריך לפעול שיהיה יותר, אבל יש.
היא לא מבינה את שלוות הנפש שלו, היא לא מצליחה להירדם בלילה מרוב לחץ, מצפה ממנו שיעשה כל שביכולתו כדי להשלים את החסר.
כסף הוא אמצעי כלי שמשרת אותנו, לפעמים הפעולה שהיא והוא עושים עם הכסף היא אותה הפעולה אבל המניע הוא שונה לגמרי.
לכן על מנת לגשר על הפער, ראשית יש להבין שיכול להיות שקיים פער, שהתפיסה שלך לגבי כסף היא לא הדרך היחידה להתייחס לכסף.
הדרך בה אנחנו מתייחסים לכסף לא שונה מהדרך בה אנו מתייחסים להרבה מאד דברים, פשוט משום מה סביב כסף יש עמימות. אנחנו פחות מבינים שאנחנו באים מתפיסות שונות, אולי כי לא מנומס לדבר על כסף, אולי בגלל שאנחנו לא מודעים כמה מטען יש מאחורי המילה הזו, כמו גם, עד כמה הפרשנות שונה מאדם לאדם.

איך אני יודע מה התפיסות שלי לגבי כסף?

ישנן שתי דרכים לגשת לשאלה הזו: האחת היא לבד והשניה היא יחד.

• לבד: פשוט שאלו את עצמיכם מה אתם יודעים להתנהלות שלכם לגבי כסף? האם אתם מעדיפים לחסוך? להשקיע? להנות?
• יחד: שבו ותדברו בינכם לגבי הדרך בה אתם מתנהלים מבחינה כלכלית, תחשבו על סיטואציות בזוגיות שלכם, דברו על מצבים בהם היו חברים שלכם, תנסו לדבר על התוכניות הכלכליות שלכם. על ידי ההקשבה לבן/ת הזוג תוכלו (אם תקשיבו טוב) לשמו את ההבדלים בניכם.

הנה כמה שאלות לדוגמא:
אם הייתם זוכים עכשיו בעשרת אלפים דולר, מה הייתם עושים עם הכסף?

האם אתם מנהלים תקציב חודשי?

חופשת הקיץ: אתם מתכננים אותה? חוסכים לקראתה? או שחודש לפני סוגרים?

קניות בסופר: עם רשימה? 

חברים קרובים קנו דירה-מה אתם חושבים על הדרך בה הם בחרו? 

מה היה המסר בבית שבו גדלתם לגבי כסף?

תנסו להיזכר בפעם הראשונה בילדותכם שבה חשבתם, התעסקתם בכסף.

זהו בירור ראשון לגבי העמדות שלכם בנוגע לכסף, אם עשיתם זאת לבד אתם מוזמנים להזמין עכשיו את בן/ת הזוג להקשיב לתובנות שלכם.
אם ערכתם שיחה משותפת, יתכן ותמשיכו לחשוב עליה בימים הקרובים ותגיעו לתובנות נוספות.

כמו תמיד כדאי לקבוע פגישת המשך כדי להבין לעומק את הדברים.

ניתן אולי לומר שההתייחסות לכסף היא כל כך נפיצה כי בעצם, כסף הוא פוטנציאל וככזה הוא מחזיק "בידיו" הרבה מאד חלומות וציפיות, תקוות וחששות.

אני, אישית, בוחנת מפעם לעפם את האמונות שלי והתפישות שלי לגבי כסף, מודעות כבר למסרים שקיבלתי מבית כמו גם לאלו של בן זוגי,

לפעמים מגלה מקומות חדשים ישנים בהם הציפיות והמעשים שלנו שונים, לפעמים מגלה דמיון מפתיע.

איך אתם?
אשמח שתשתפו אותי במחשבות שלכם לגבי כסף,

אתם מוזמנים להירשם ולקבל עידכון כל פעם שעולה פוסט חדש,

אתם מוזמנים להגיב בדף הפייסבוק וגם לקרוא עוד באתר שלי 

קרן חדד-טאוב

יועצת זוגיות

0505640770

כסף מסובב את העולם

איך מדברים על כסף בלי לריב? האם כסף הוא חזות הכל? מה הוא מייצג?

כסף זה נושא שלא פעם ולא פעמיים מגיע לדיון אצלי במהלך המפגשים.
לפעמים כשזוג בתחילת הדרך ויש בבירור את הכסף שלי והכסף שלך, למי יש יותר ולמי פחות ועל מה מוציאים.כי לכל אחד היתה דרך התנהלות שונה, הוא אף פעם לא היה במינוס והיא תמיד התנהלה ככה, לפעמים ההתנהלות שלה היתה שהוא תמיד "הסתדר" גר אצל חברים, עבר מעבודה לעבודה והיא תמיד היתה מאורגנת ומתוכננת כי היא מחפשת יציבות.
כשמדובר בזוג עם קצת יותר וותק וחשבון משותף עם פז"מ את יש לפעמים פצעים ישנים-הכסף של המשפחה שלך והכסף של המשפחה שלי.
בנוסף יש גם את ההתנהלות הכלכלית היומיומית הזוגית: לצאת למסעדה או לחסוך, לגור בשכירות או לקנות דירה...
כסף הוא אנרגיה, זה בא והולך, כסף נקרא "זוזים" בשפת המשנה כי יש לו נטיה לזוז, מצד שני הוא גם נקרא "דמים" כי כסף מאפשר לנו לחיות, לעשות, להתקיים ממש.
אז לכסף יש תכונות מגוונות, יש לנו פרשנויות שונות ודרכים שונות להישתמש בו, זאת אומרת שללא כל ספק לכסף יש השפעה משמעותית על חיינו.יותר מזה, ישנם גם נתונים המראים כי אחוז מאד גבוהה מהמריבות בין בני זוג הן בנושא הכסף.
אז איך זוג יכול לגשת לדבר בינהם בנושא הכסף בצורה "בטוחה" כשהם מרגישים שהם יכולים לומר מה הם באמת מרגישים בלי להיפגע ובלי לפגוע?

8 טיפים איך לנהל שיחה על כסף

1. המועד והזמן: חשוב למצוא זמן מתאים לשיחה, אפשר לקבוע מראש "ישיבה" שתדון בנושא, אם אתם מהטיפוסים הספונטאניים ולא רוצים לתכנן-כשנראה מתאים בדקו שלשניכם אכן הזמן מתאים, גם מבחינת פניות נפשית.
2. הכנה: הכינו מראש את השיחה, מה חשוב לכם לומר
3. תוצאה: עם איזו תוצאה אתם רוצים לצאת מהשיחה: תוכנית פעולה? לשחרר לחץ? משימות קונקרטיות?
4. משמעות: נסו להבין מה כסף מסמל עבור השני, עבור מה בדיוק הוא משמש, ביטחון-חופש, ביטוי, יציבות וכד'.
5. אשמה: אל תנסו לגרום לשני להרגיש אשמה בנוגע להתנהלות שלו או למצבכם הכלכלי
6. באותה הסירה: הבינו שזהו התקציב של שניכם, שעליכם להתנהל בו יחד אין פה מנצח ומפסיד
7. ניתור: שימו לב למידת המתח שלכם במהלך השיחה, סכמו מראש שאם אחד מכם מרגיש מוצף תפסיקו ותמשיכו שוב במועד אחר.
8. לחתום בנשיקה: תנסו לסכם את השיחה עם חיוך ואולי אפילו בנשיקה.

תנסו את זה בפעם הבאה שאתם מתמודדים אם נושא ההוצאות/הכנסות/תכנון תקציב,

יש לכם טיפים משלכם אשמח לשמוע,

תרצו לקרוא עוד, הרשמו וקבלו התראה כל פעם שמתפרסם פוסט חדש,

קרן חדד-טאוב

יועצת זוגיות

050-5640770

www.kerenor.info

כשיוצאת ממך המפלצת....

מכירים את זה שאתם מדברים/מתווכחים ופתאום יוצאת המפלצת?היום קצת על איך להתמודד איתה

יש מפלצת מוכרת, ההיא הירוקה של הקינאה, היא קשורה לזה שהוא שם לב למשהי אחרת, או שהיא דיברה עם ההוא מהעבודה בשעות לא מקובלות.
אבל יש עוד מפלצת שאני רוצה להתייחס אליה היום והיא רושפת אש, היא מרעידה את אמות הסיפים, מאחוריה נשארת אדמה חרוכה....
אותה מפלצת מתפרצת מבפנים החוצה,
 זה כמו רעם שמתגלגל,
הסערה מתחילה בבטן בפנים,
לפעמים זה אחרי שאמרת, ביקשת, הסברת, הזכרת,ציפית, התאכזבת, צעקת ואז....
כשאת כבר לא יכולה יותר יוצאת ממך המפלצת.
את מוצאת את עצמך משתמשת במילים מלאות ארס, מילים בעלות מרקם רדיואקטיבי.
את כבר רואה את הנזק אבל לא יכולה לעצור, זה יותר חזק ממך.

גם אצלך לפעמים יוצאת המפלצת.
אתה לא חף מזה, אצלך אולי זה שונה, אולי זה בא בנקודה בה אתה שוב מרגיש חוסר אונים ואז אתה משתמש בקול מזלזל, דברים שהיא אמרה לך ברגע של חולשה אתה פתאום מציב בפניה, מזכיר לה את הכישלונות שלה, גם אתה לא באמת מתכוון, אתה רואה את המבט שלה בעיניים וזה כואב גם לך.

למה זה קורה?

בבסיס גם כשזה נראה אחרת, או כאילו מתחיל מאירועים שונים זה אותו הדבר.
אתם מחפשים קשר, תקשורת, השפעה, להבין שלי אכפת מכם שאתם משפיעים עליו/ה.
אסביר אם בדוגמה כאן למעלה את הסברת שחשוב לך שתשתתפו במסיבת יום ההולדת של אחיך, תיארת מתי אתם אמורים לצאת ומה צריך להכין לקראת זה ובסוף הוא לא יצא מהעבודה בזמן, מעבר לאי הנעימות מול המשפחה שלך, את מרגישה שאת לא מספיק חשובה לו.
אם בדוגמה כאן למעלה אתה מרגיש שאתה מנסה למשוך את תשומת ליבה לרגע מהסלולארי, אתה מתחיל לספר לה סיפור, בפעם השביעית וכל פעם נקטע על ידי הודעות שהיא מקבלת, אתה מרגיש שכל העולם יותר חשוב ממך...
אז שניכם רוצים להרגיש שמקשיבים לכם, שמה שאתם אומרים הוא משמעותי, שאם אתם רגישים בנושא מסויים זה בסדר גמור ולשני אכפת מספיק לקחת את זה לתשומת ליבו.
אגב, כל זה לא שולל את זה שלפעמים כועסים, נעלבים, לא מסכימים.

3 דרכים להתמודדות 

• השאלה היא איך עושים את זה, איך נשארים בקשר גם כשכואב, או איך מקשיבים גם כשאני נסער. התשובה הפשוטה, אבל לא בהכרח הקלה היא שאנחנו צריכים קשר, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו משמעותיים לבן/ת הזוג כל הזמן, שמה שעובר עלינו מעניין את השני, שהיא סומכת עליך, שאכפת לו ממך.
• את הקשר אנחנו בונים כל הזמן, כשאנחנו יחד וכשאנחנו בנפרד, דרך מבטים, מילים ומעשים. כשאנחנו בונים אקלים חיובי, זאת אומרת כשנעים לשני בני הזוג להיות יחד ביום יום אז גם כשכועסים או כשמרגישים פגועים לא הכל מתמוטט.
• לסיום עוד טיפ קטן למצוא בסוף כל יום משהו קטן שבן/ת הזוג עשה שאנחנו ממש מעריכים ולהדגיש זאת בפניו, זו הדרך להראות שבאמת אכפת לך ממנו/ה.

תנסו את זה בבית, אשמח לשמוע מכם,
אם היה לכם מעניין אתם מוזמנים לשתף,מוזמנים  להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר

קרן חדד-טאוב
יועצת זוגיות
050-5640770

שלושה שלבים להתמודדות זוגית עם המתח

גל, אירועים, המצב.
המציאות בחוץ, כולם כותבים על זה, מדברים על זה, מראים סרטונים, משנים/שומרים שיגרה.
כל אחד מתמודד עם זה אחרת,
יש כאלו שבתקופות כאלו מאד עצבניים והעצבנות בא לידי ביטוי בחוסר סובלנות, חוסר שקט ועצבנות.
יש כאלו שהופכים שקטים בתקופות כאלו,מסתגרים בתוך עצמם,
לעומתם יש את אלו שרוצים רק לדבר על המתח, החרדה המצב, לשאול מה עושים? מה יהיה?

אז איך נותנים תמיכה אחד לשניה האחת לשני אם כל אחד צריך משהו שונה? איך גם משתפים במה עובר עלי בלי להרגיש שאנחנו מעיקים על השני/ה?
השלב הראשון-כמו תמיד, הוא להבין איך המתח משפיע עלינו, מהי אסטרטגיית ההתמודדות בה אנחנו משתמשים:
האם אנחנו נהיים עצבניים? האם אנחנו דרוכים ונוטים לדאוג ולהיבהל? האם אנחנו חסרי שקט? אולי אנחנו נהיים שקטים ומכונסים? אולי אנחנו רוצים להיות לבד? מצד שני ייתכן שאנחנו רוצים להיות עם כמה שיותר אנשים, אנחנו מחפשים כמה שיותר מידע על המצב, חשוב לנו להיות מעודכנים כל העת בחדשות, להתייעץ, לדבר על המצב.
השלב השני-מה עוזר לנו כשאנחנו במצב כזה: האם אנחנו רוצים לדבר על זה עם בן/ת הזוג? האם רק שיתנו לנו מרחב? האם חשוב לנו המגע של בן/ת הזוג-חיבוק ארוך ללא מילים? אולי לשבת לראות יחד סרט שלא קשור לכלום-קצת אסקפיזם? התעמלות? אוכל? שימו לב מה עוזר לכם להירגע.
השלב השלישי-צרו מפגש משותף, שבו יחד והסבירו אחת לשני ואחד לשניה מה עוזר לכם להתמודד עם המצב ומה אתם צריכים מבן/ת הזוג? האם את מרגישה שהוא הבין מה את צריכה? האם אתה מרגיש שהיא הקשיבה לך באמת? האם הבנתם איך לתמוך בבן/ת הזוג? אם עוד לא ברור לכם תשאלו? תבקשו דוגמאות, תנסו לתת דוגמאות משלכם כדי לבדוק אם הבנתם נכון.

זה בסדר אם בהתחלה לא תזכרו בדיוק איך להגיב, לאט לאט, אתם תרכשו את ההרגל החדש, תמשיכו לשאול ולברר מול בן/ת הזוג האם דרך הפעולה שלכם מתאימה להם.

במידה ואתם רוצים מענה נוסף, אני מציעה אפשרות של שיחת סקייפ זוגית או פרטנית שבמהלכה נעבוד על התחושות שלכם ותלמדו כלים שיוכלו לעזור לכם להתמודד.
בתפילה לזמנים שקטים,
קרן 

אם אהבתם אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר

פעם תורי ופעם תורך

אחת הטענות שאני שומעת לא פעם בקליניקה היא שאחד מבני הזוג, מרגיש שהוא/או היא נושאים לבד בנטל מסויים.
לדוגמא הוא מרגיש שהוא לבד אחראי על חשבון הבנק, היא מתלוננת שהיא לא רוצה להרגיש לבד בניהול הבית,היא מרגישה שרק היא מנסה לייצב ולהוביל את הבית והוא מרגיש לבד בהחלטות לגבי חינוך הילדים.
הפעם אני רוצה להתייחס לשיתוף בקבלת החלטות משותפות,יש גם צד נוסף לדברים והוא בקבלת תמיכה בנושאים שנוגעים רק לאחד מבני הזוג, אם יש דבר כזה בזוגיות שנוגע רק לאחד מאיתנו.

ככל שיש יותר עומס ופחות זמן יש נטיה לחלק אחריות, כל אחד מנהל תחום אחריות אחר, לפעמים נראה שדברים קורים בצורה יותר אפקטיבית ככה,יותר קל שיש משהו אחד שמופקד על הנושא, הוא יודע שצריך לעשות קניות, היא יודעת לבדוק את חשבון הבנק, אבל אם אין שיח על זה, אין שיתוף, אז יש תחושה של בדידות.
אנחנו בוחרים לחיות יחד בזוגיות, כי אנחנו בנויים בצורה שנחפש את האחר, בין אם זה "לא טוב היות האדם לבדו" ובין אם זה כי שניים זה שני חצאים של שלם. אנחנו בריאים יותר בזוגיות, אנחנו מאושרים יותר בזוגיות-כאשר היא זוגיות מעצימה.

איך אם כן מוצאים איזון בין חלוקת תחומי האחריות, כדי להיות יעילים יותר לבין קבלת החלטות משותפת? איך מצד אחד נותנים לבת/ן הזוג תחושה שאנחנו סומכים עליו/ה ולא תחושה של בדידות?
הכלי הבסיסי שאנו נזקקים לו פה הוא ניהול זמן ומשימות נכון: זאת אומרת חשוב לשבת יחד ולחשוב מי הכי אוהב לעשות מה, או מי הכי קל לו לעשות מה או מי הכי פחות שונא לעשות מה. ככה לחלק את המשימות, דברים שאפשר וכיף לעשות יחד לעשות יחד, אם למשל לתלות כביסה יחד מעביר את הזמן מהר יותר ובכיף למה לא לעשות את זה יחד, או שאם ללכת לסופר מתאפשר ונחווה כעוד זמן לדבר למה לא לעשות את זה יחד?
מצד שני אם יש מטלות שיותר נכון שכל אחד יעשה לבד, אז אפשר לקבוע במסגרת הזמן יחד בסוף היום גם קצת זמן לדבר על המטלות, איך היתה לך היום השיחה עם פקיד הבנק?האם יש חדש מהגננת בנושא שדיברנו עליו? וכד'
הרעיון הוא לזכור את המטלות שלנו ושל בן/ת הזוג  ולשאול ולזכור מהם האתגרים האישיים להם במשימות שהם לקחו על עצמם-אם אתם מגיעים עם הידע הזה לשיחת הזוגית-תוכלו לדעת בדיוק מה ואיך לשאול את בן/ת הזוג בצורה של שיתוף ולא כמו מנהל שבא לבדוק כיצד בוצעו המטלות שהוא הטיל על העובד שלו.
עבור בן/ת הזוג התחושה שאת/ה יודע/ת וזוכר/ת מהם הדברים המעצבנים במטלה יכול לעזור לבן/ת הזוג גם במהלך ביצוע המטלה לא להרגיש לבד.
ככה גם אם אחד/ת מבני הזוג מבצע/ת את המטלה לבד הוא/היא מרגישים שהשני/ה איתו/ה
נשמע לכם?
יש לכם טיפים משלכם?
אשמח לשמוע מכם,
קרן


אם אהבתם אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר

התחדשות, יש משהו שמבטיח לי טוב גם השנה..

סוף שנה, סגירת מעגל;

אנחנו נזכרים בחלומות שלנו מהשנה שעברה,

מה הגשמנו ומה לא הספקנו - ומתמקדים הרבה יותר בדברים שלא מימשנו,
במקומות הפחות מחמיאים, זה טבע האדם.

אני מזמינה אתכם לעשות משהו כנגד הטבע:
שאלו את עצמכם - איפה אתם נותנים לעצמכם ציון טוב - טוב-מאד - מצויין בזוגיות, השנה?

איפה הייתם ממש קשובים, רגישים ונוכחים? איפה הבנת למה הוא מתכוון? מתי הקשבת לבקשה שלה?

הייתם דווקא די בסדר, נכון?

עכשיו הלאה, לשנה החדשה:

איך מתחדשים בזוגיות? כשאנחנו באותה מערכת היחסים יש לנו נטיה לחזור אל אותם נירים חרושים,
אפילו בלי לשים לב, לאותם דפוסי ההתנהגות - ומאד קשה לנו לייצר משהו חדש.

אם יש בינינו נושא נפיץ, אנחנו יודעים מראש איך התסריט יתפתח:
הוא יגיד ככה, את תגיבי ככה. היא תזכיר לך את הפעם ההיא - הוא יגיד משהו על אמא שלך.

איך מייצרים משהו חדש? איך מתחדשים?

כדאי לשבת לדייט מיוחד לקראת השנה החדשה, להתחיל במחמאה לשני/ה על הדברים שהם עשו נכון השנה.

אחר כך לדבר על החלומות החיוביים, לאן הייתם רוצים להגיע השנה,

לבחור ביחד משהו קטן ששניכם הייתם רוצים לייצר בו שינוי.
זה יכול להיות דבר אחד קטן לכל אחד מכם, וזה יכול להיות דבר אחד בו שניכם רוצים לראות שינוי.

הגדירו איך יראה השינוי הזה:

אשמח שיהיה לנו ערב זוגי, פעם בשבוע.

איך נראה ערב כזה? בבית, בחוץ? תמיד אותו  ערב? אפשר לתאם, כל מוצ"ש, איזה ערב הכי מתאים, לפי הלו"ז שלנו? מתי אנחנו רוצים להתחיל? מה קורה אם זה לא יוצא באותו השבוע? וכד'.

המטרה היא להפוך את התיאום לכמה שיותר ברור.

אז יש לכם משימות, לכו לבצע אותן, חזרו וספרו לי מה עבד בשבילכם הכי טוב.

בהצלחה!

קרן

אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר

סליחה? ככה מבקשים סליחה?

 "כל הערב דיברנו מילים חדות כסכין, מילים נודדות מפיך אל תוך פי" (שלמה ארצי)

ככה נראית המריבה, בדרך כלל: מילים קשות, שתיקה, מבטים רושפי אש וריחוק.

ומה אז? איך עושים את הצעד כדי להתקרב? להתנצל?

יש בינינו שהם פייסנים באופיים, רודפי שלום, וקשה להם עם כעס וריחוק.
הם ממהרים להשלים ומתנצלים, ללא קשר לשאלה אם הם נושאים באחריות, רק משום שאינם יכולים לשאת מצב בו הם מרגישים דחויים.

לעומתם ישנם אנשי הכבוד, אלה שלא יתנצלו לעולם. הם חוששים שהתנצלות תיתפס כחולשה, או אולי כהודאה בטעות.

בעצם, כדי לבקש סליחה, צריך לקבל את ההחלטה לעשות את הצעד הראשון.
זאת החלטה ששמה את הזוגיות שלנו במקום הראשון.

הקושי שבבקשת הסליחה הוא שתמיד, כשאנחנו מתנצלים, אנחנו מעמידים את עצמנו בעמדת פגיעות, אבל האמת היא שזה חלק מהסיכון שבזוגיות. האינטימיות בין שני בני הזוג באה עם תווית מחיר של סכנה, הסכנה להיפגע.

אחרי שמקבלים את ההחלטה לבקש סליחה, הצד השני צריך לבחור האם לקבל את הבקשה ולסלוח.
בבקשת הסליחה נוצר חוסר איזון במערך הכוחות בתוך הזוגיות, בן הזוג שצריך להחליט לסלוח נמצא בעמדת כוח. מצב שאינו בריא לזוגיות, ולא כדאי שיימשך הרבה זמן.

לסלוח זאת אמנות, אמנות הסליחה.

חשוב להפריד בין לסלוח ל- "לשכוח": אפשר לסלוח באמת ובתמים, לוותר על הצורך בנקמה ועדיין לזכור.
אפשר אפילו לכאוב ולהתאבל על מה שקרה! אבל כדאי לזכור שאי אפשר לסלוח - אם עדיין חושבים איך ומתי "נחזיר לו" - כי אין אפשרות לסלוח ולהמשיך לגבות את התשלום על אותה הסיטואציה שבן הזוג התנצל בעבורה.

במילים אחרות, אפשר לומר שכשסולחים - מי שסולח מוחק את החוב.
נכון, הסליחה גורמת למחיקה של החוב אבל לא של האחריות על המעשה.
כאשר הפוגע מבקש סליחה, הוא לוקח אחריות על המעשה שעשה.

חשוב לעשות את ההבחנה בין הענשה לבין תוצאה. כשהנפגע סולח הוא מוותר על ההענשה, אך ברור שעל הפוגע לשאת בתוצאות הפגיעה: אולי הנפגע ירגיש צורך להגן על עצמו יותר ויוכל לסמוך פחות על הפוגע.

בכל מערכת יחסים - גם המאושרת ביותר -  כל אחד מבני הזוג, בשלב זה או אחר, יצטרך לבקש סליחה.

בצד המבקש חשוב לדעת לקחת אחריות, וחשוב גם לסלוח, מהצד השני.

אז נחזור לרגע לכותרת, ציטוט ממערכון של הגשש - ותרשו לי לחלוק עליהם: כשגברי אומר "תהיה גבר, תשפיל את עצמך, תהיה גבר, תהיה סמרטוט" - אין צורך להגיע לשם.
הרי אמרנו, שכשמבקשים סליחה - צריך להיות כנים.

בהצלחה,

ואם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לפנות אלי דרך דף האוהדים או ישירות למייל.

בבית חלומותי אשר ב...

הם ישבו מולי;
הוא חולם לעבור לגור בצפון, זה מה שירחיב את לבו.
היא רוצה לגור קרוב לירושלים, שם גדלה.

זוג אחר, נזכר בערגה, בתקופה בה גרו בדרום והכל היה פשוט יותר. עכשיו הם מחפשים דירה ושום דבר כבר לא טוב.

זוג אחר ישב מולי והתלבט בשאלה אם הם בשלים לעבור לגור יחד, ואם כן - בבית שלו? בבית שלה? בדירה שישכרו יחד?

המעבר למגורים יחד הוא סוג של "מירוץ שלוש רגליים", מכירים?
המירוץ הזה שבו קושרים יחד את רגל שמאל של אחד הרצים לרגל ימין של השני, שצריך לפתח קצב משותף ולדעת איזו רגל מרימים ומתי - כדי להגיע לתיאום.

הבעיה במעבר דירה למקום מרוחק, בשל העדפה של אחד מבני הזוג, היא שלפעמים השני מרגיש שוויתר, שעכשיו, משקיבלה את מבוקשה, היא "חייבת" לו.

כשהמעבר הופך להיות קרב שהמטרה בו היא ניצחון, אבל ברור שאחד ינצח והשני יפסיד, אם זאת התחושה כשמעלים את נושא המגורים, ברור מדוע השיחה טעונה, או מתפתחת ישר למריבה.

נחזור לדימוי מירוץ שלוש הרגליים: אנחנו רוצים לפתח תיאום וקצב פנימי שמתאים לנו.
איך מייצרים דבר כזה? הרי גם אחרי שבתחומים רבים נוצר התיאום המיוחל - פתאום יש נושא טעון חדש, משהו שלא חשבנו שהוא מורכב או בעייתי - והזוגיות שוב יוצאת מהמקצב.

אז מה אפשר לעשות כש:

• המעבר הוא למקום שאני פחות רוצה לעבור אליו.
• המעבר לא בזמן שמתאים לי.
• המעבר אומר שאיאלץ לוותר על המרחב הפרטי שלי.

- השלב הראשון הוא ההכרה של כל אחד עם עצמו, מהו המחיר שנדרש עבור המעבר, למה הוא מוכן ומה מפריע לו בנושא.

- השלב השני הוא לשאול את הצד השני מה חשוב, ועל מה הוא או היא מוכנים להתפשר.

- בשלב השלישי כדאי לוודא ששמעתם נכון את העמדה של הצד השני, כפי שהצד השני התכוון לה.

- בשלב הרביעי בדקו אם אתם מרגישים שהובנתם.

עכשיו הדרך פנויה יותר לדבר על המעבר.

ניסיתם? 

איך הייתה לכם החוויה הזאת? 

ספרו לי.

keren@kerenor.info
אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר

מה חיוני ומה פינוקי או איך בונים רשימת קניות

מה טוב בשבילי? מה שטוב בשבילך?

לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הדבר הזה שהוא עבורו/ה "מוצר צריכה בסיסי". משהו שכשאין אותו בבית יש תחושה שאין שום דבר בבית, עבורי זה עגבניות, אם אין עגבניות אי אפשר להכין סלט בכלל!

(אגב, היום לא היו בבית עגבניות והכנתי סלט נחמד מחסה, נבטים ובצל יבש-אבל זה לא בלוג בישול).
לפעמים מה שבעיני נחשב בסיסי, עבור השני נחשב מותרות ואם החלטנו שאנחנו מצמצמים בהוצאות המזון שלנו-לדוגמא אז יכול להיות שנמצא את עצמינו בוויכוח לא פשוט, או יותר גרוע שאחד הולך לקניות ולא קונה את הדברים החשובים-בסיסים עבור השניה.

אם החלטתם שמצמצמים את רשימת הקניות לסופר ואז הרשימה הזו על המקרר פתאום כוללת דברים שבעיניכם הם מותרות או שאתה עוזר לבת הזוג שחזרה מהסופר לפרוק את השקיות ומגלה מספר דברים שבעיניך הם מותרות ואז מתחיל הדיון הפנימי אצלך בראש:
אבל סיכמנו שמצטמצמים שלא קונים את זה, היא בכלל לא מקשיבה לי, רק אני מודאג מהמצב הכלכלי שלנו וכך זה ממשיך, עד שיוצאת איזו עקיצה שמציתה מריבה גדולה, שמסתיימת בתחושת בדידות מעיקה.
תסריט פנימי נוסף הוא שהיא לא מביאה את הדבר היחידי שהיה חשוב לך לא לוותר עליו ואז אתה מרגיש שאתה לא ממש חשוב, לא רואים את הצרכים שלך ושוב עקיצה, ויכוח, מריבה, בדידות.

כשרוצים לצמצם הוצאות על קניות בסופר, מדובר בעצם בדיאטה, דיאטה כלכלית, אבל אם כשאני עושה דיאטה אני עושה חישוב עם עצמי על מה אני מוותרת ועל מה אני מתפשרת ואיפה אני מזייפת פה זה יותר מורכב, שכן מדובר בגוף כלכלי אחד, אנחנו יחד מחליטים על מה כן ועל מה לא וזיופים יותר קשים בשניים, כי נקודת שבר יכולה להיות לכל אחד בזמן אחר.

הנה כמה רעיונות ראשוניים:
1. דברו על הדברים שחשובים לכם והחליטו כמה "פינוקים" מותר לכל אחד.
2. אם משהו נראה פינוק לאחת ולשני נראה בסיסי דברו על זה מתוך הבנה שיש פה אולי עניין של נקודת מבט שונה
3. אם ממש לא הולך הקציבו לכל אחד תקציב "זיופים" שבו הוא יכול לרמות קצת את הדיאטה הכלכלית.

כתבו לי מה הטיפים שעובדים בשבילכם,
keren@kerenor.info
אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר

חופש גדול וזוגיות או איך לעבור את השבועות אחרונים לחופש הגדול?

 "אבא תגיד לו, הוא לא נותן לי...", "אמא, היא מרביצה לי!"

זה פס הקול בשבועות האחרונים, כבר יצאתם לחופשה משפחתית, סבא וסבתא טסו לחו"ל רק כדי שלא יגייסו אותם.

עמוס,אבל, התחושה הכי קשה בתקופה של עומס גדול היא התחושה של "אי שוויון בחלוקת הנטל". אני יכולה לעמוד בעומס אם אני יודעת שיש איתי שותפים לדרך.

ככה זה גם בזוגיות: את יכולה לעבור תקופה עמוסה עם עבודה וילדים אם את יודעת שהוא מבין ונושא בחלק שלו. אתה יכול לצאת מוקדם מהעבודה ולהתגייס להפעיל את הילדים אם אתה יודע שהיא עושה את החלק שלה.

לא צריך חשבנאות מדוייקת כדי שזה יעבוד, אלא כל אחד עושה את הדברים שהוא יכול; מה שמתאים לאופי שלו, למערכת היחסים שלו עם הילדים, לאפשרויות שיש לו מול הבוס. עדיין התחושה שאנחנו יחד היא החשובה ביותר.

לכן הטיפ הכי משמעותי שאני יכולה לתת לכם עכשיו, כדי להגיע בשלום לראשון בספטמבר, הוא לקחת פסק זמן לעצמכם, בכל דרך שמתאימה לכם: לצאת לבית קפה, לצאת להליכה משותפת... אבל לקחת זמן שבו אתם יחד ומדברים, מתאמים עמדות, תקציבים, בונים את התוכנית שלכם, מהם הערכים שאתם רוצים שיבואו לידי ביטוי בחופש הזה? מה הייתם רוצים להשיג? מהם הקשיים שאתם צופים ואיך הייתם רוצים להתמודד איתם?וגם כמה שניות של מה נשמע ועדכון אישי לא יזיקו.

יש לכם טיפים שלכם?
אשמח לשמוע,

, keren@kerenor.info
אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר