כשיוצאת ממך המפלצת....

מכירים את זה שאתם מדברים/מתווכחים ופתאום יוצאת המפלצת?היום קצת על איך להתמודד איתה

יש מפלצת מוכרת, ההיא הירוקה של הקינאה, היא קשורה לזה שהוא שם לב למשהי אחרת, או שהיא דיברה עם ההוא מהעבודה בשעות לא מקובלות.
אבל יש עוד מפלצת שאני רוצה להתייחס אליה היום והיא רושפת אש, היא מרעידה את אמות הסיפים, מאחוריה נשארת אדמה חרוכה....
אותה מפלצת מתפרצת מבפנים החוצה,
 זה כמו רעם שמתגלגל,
הסערה מתחילה בבטן בפנים,
לפעמים זה אחרי שאמרת, ביקשת, הסברת, הזכרת,ציפית, התאכזבת, צעקת ואז....
כשאת כבר לא יכולה יותר יוצאת ממך המפלצת.
את מוצאת את עצמך משתמשת במילים מלאות ארס, מילים בעלות מרקם רדיואקטיבי.
את כבר רואה את הנזק אבל לא יכולה לעצור, זה יותר חזק ממך.

גם אצלך לפעמים יוצאת המפלצת.
אתה לא חף מזה, אצלך אולי זה שונה, אולי זה בא בנקודה בה אתה שוב מרגיש חוסר אונים ואז אתה משתמש בקול מזלזל, דברים שהיא אמרה לך ברגע של חולשה אתה פתאום מציב בפניה, מזכיר לה את הכישלונות שלה, גם אתה לא באמת מתכוון, אתה רואה את המבט שלה בעיניים וזה כואב גם לך.

למה זה קורה?

בבסיס גם כשזה נראה אחרת, או כאילו מתחיל מאירועים שונים זה אותו הדבר.
אתם מחפשים קשר, תקשורת, השפעה, להבין שלי אכפת מכם שאתם משפיעים עליו/ה.
אסביר אם בדוגמה כאן למעלה את הסברת שחשוב לך שתשתתפו במסיבת יום ההולדת של אחיך, תיארת מתי אתם אמורים לצאת ומה צריך להכין לקראת זה ובסוף הוא לא יצא מהעבודה בזמן, מעבר לאי הנעימות מול המשפחה שלך, את מרגישה שאת לא מספיק חשובה לו.
אם בדוגמה כאן למעלה אתה מרגיש שאתה מנסה למשוך את תשומת ליבה לרגע מהסלולארי, אתה מתחיל לספר לה סיפור, בפעם השביעית וכל פעם נקטע על ידי הודעות שהיא מקבלת, אתה מרגיש שכל העולם יותר חשוב ממך...
אז שניכם רוצים להרגיש שמקשיבים לכם, שמה שאתם אומרים הוא משמעותי, שאם אתם רגישים בנושא מסויים זה בסדר גמור ולשני אכפת מספיק לקחת את זה לתשומת ליבו.
אגב, כל זה לא שולל את זה שלפעמים כועסים, נעלבים, לא מסכימים.

3 דרכים להתמודדות 

• השאלה היא איך עושים את זה, איך נשארים בקשר גם כשכואב, או איך מקשיבים גם כשאני נסער. התשובה הפשוטה, אבל לא בהכרח הקלה היא שאנחנו צריכים קשר, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו משמעותיים לבן/ת הזוג כל הזמן, שמה שעובר עלינו מעניין את השני, שהיא סומכת עליך, שאכפת לו ממך.
• את הקשר אנחנו בונים כל הזמן, כשאנחנו יחד וכשאנחנו בנפרד, דרך מבטים, מילים ומעשים. כשאנחנו בונים אקלים חיובי, זאת אומרת כשנעים לשני בני הזוג להיות יחד ביום יום אז גם כשכועסים או כשמרגישים פגועים לא הכל מתמוטט.
• לסיום עוד טיפ קטן למצוא בסוף כל יום משהו קטן שבן/ת הזוג עשה שאנחנו ממש מעריכים ולהדגיש זאת בפניו, זו הדרך להראות שבאמת אכפת לך ממנו/ה.

תנסו את זה בבית, אשמח לשמוע מכם,
אם היה לכם מעניין אתם מוזמנים לשתף,מוזמנים  להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר

קרן חדד-טאוב
יועצת זוגיות
050-5640770

שלושה שלבים להתמודדות זוגית עם המתח

גל, אירועים, המצב.
המציאות בחוץ, כולם כותבים על זה, מדברים על זה, מראים סרטונים, משנים/שומרים שיגרה.
כל אחד מתמודד עם זה אחרת,
יש כאלו שבתקופות כאלו מאד עצבניים והעצבנות בא לידי ביטוי בחוסר סובלנות, חוסר שקט ועצבנות.
יש כאלו שהופכים שקטים בתקופות כאלו,מסתגרים בתוך עצמם,
לעומתם יש את אלו שרוצים רק לדבר על המתח, החרדה המצב, לשאול מה עושים? מה יהיה?

אז איך נותנים תמיכה אחד לשניה האחת לשני אם כל אחד צריך משהו שונה? איך גם משתפים במה עובר עלי בלי להרגיש שאנחנו מעיקים על השני/ה?
השלב הראשון-כמו תמיד, הוא להבין איך המתח משפיע עלינו, מהי אסטרטגיית ההתמודדות בה אנחנו משתמשים:
האם אנחנו נהיים עצבניים? האם אנחנו דרוכים ונוטים לדאוג ולהיבהל? האם אנחנו חסרי שקט? אולי אנחנו נהיים שקטים ומכונסים? אולי אנחנו רוצים להיות לבד? מצד שני ייתכן שאנחנו רוצים להיות עם כמה שיותר אנשים, אנחנו מחפשים כמה שיותר מידע על המצב, חשוב לנו להיות מעודכנים כל העת בחדשות, להתייעץ, לדבר על המצב.
השלב השני-מה עוזר לנו כשאנחנו במצב כזה: האם אנחנו רוצים לדבר על זה עם בן/ת הזוג? האם רק שיתנו לנו מרחב? האם חשוב לנו המגע של בן/ת הזוג-חיבוק ארוך ללא מילים? אולי לשבת לראות יחד סרט שלא קשור לכלום-קצת אסקפיזם? התעמלות? אוכל? שימו לב מה עוזר לכם להירגע.
השלב השלישי-צרו מפגש משותף, שבו יחד והסבירו אחת לשני ואחד לשניה מה עוזר לכם להתמודד עם המצב ומה אתם צריכים מבן/ת הזוג? האם את מרגישה שהוא הבין מה את צריכה? האם אתה מרגיש שהיא הקשיבה לך באמת? האם הבנתם איך לתמוך בבן/ת הזוג? אם עוד לא ברור לכם תשאלו? תבקשו דוגמאות, תנסו לתת דוגמאות משלכם כדי לבדוק אם הבנתם נכון.

זה בסדר אם בהתחלה לא תזכרו בדיוק איך להגיב, לאט לאט, אתם תרכשו את ההרגל החדש, תמשיכו לשאול ולברר מול בן/ת הזוג האם דרך הפעולה שלכם מתאימה להם.

במידה ואתם רוצים מענה נוסף, אני מציעה אפשרות של שיחת סקייפ זוגית או פרטנית שבמהלכה נעבוד על התחושות שלכם ותלמדו כלים שיוכלו לעזור לכם להתמודד.
בתפילה לזמנים שקטים,
קרן 

אם אהבתם אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר

פעם תורי ופעם תורך

אחת הטענות שאני שומעת לא פעם בקליניקה היא שאחד מבני הזוג, מרגיש שהוא/או היא נושאים לבד בנטל מסויים.
לדוגמא הוא מרגיש שהוא לבד אחראי על חשבון הבנק, היא מתלוננת שהיא לא רוצה להרגיש לבד בניהול הבית,היא מרגישה שרק היא מנסה לייצב ולהוביל את הבית והוא מרגיש לבד בהחלטות לגבי חינוך הילדים.
הפעם אני רוצה להתייחס לשיתוף בקבלת החלטות משותפות,יש גם צד נוסף לדברים והוא בקבלת תמיכה בנושאים שנוגעים רק לאחד מבני הזוג, אם יש דבר כזה בזוגיות שנוגע רק לאחד מאיתנו.

ככל שיש יותר עומס ופחות זמן יש נטיה לחלק אחריות, כל אחד מנהל תחום אחריות אחר, לפעמים נראה שדברים קורים בצורה יותר אפקטיבית ככה,יותר קל שיש משהו אחד שמופקד על הנושא, הוא יודע שצריך לעשות קניות, היא יודעת לבדוק את חשבון הבנק, אבל אם אין שיח על זה, אין שיתוף, אז יש תחושה של בדידות.
אנחנו בוחרים לחיות יחד בזוגיות, כי אנחנו בנויים בצורה שנחפש את האחר, בין אם זה "לא טוב היות האדם לבדו" ובין אם זה כי שניים זה שני חצאים של שלם. אנחנו בריאים יותר בזוגיות, אנחנו מאושרים יותר בזוגיות-כאשר היא זוגיות מעצימה.

איך אם כן מוצאים איזון בין חלוקת תחומי האחריות, כדי להיות יעילים יותר לבין קבלת החלטות משותפת? איך מצד אחד נותנים לבת/ן הזוג תחושה שאנחנו סומכים עליו/ה ולא תחושה של בדידות?
הכלי הבסיסי שאנו נזקקים לו פה הוא ניהול זמן ומשימות נכון: זאת אומרת חשוב לשבת יחד ולחשוב מי הכי אוהב לעשות מה, או מי הכי קל לו לעשות מה או מי הכי פחות שונא לעשות מה. ככה לחלק את המשימות, דברים שאפשר וכיף לעשות יחד לעשות יחד, אם למשל לתלות כביסה יחד מעביר את הזמן מהר יותר ובכיף למה לא לעשות את זה יחד, או שאם ללכת לסופר מתאפשר ונחווה כעוד זמן לדבר למה לא לעשות את זה יחד?
מצד שני אם יש מטלות שיותר נכון שכל אחד יעשה לבד, אז אפשר לקבוע במסגרת הזמן יחד בסוף היום גם קצת זמן לדבר על המטלות, איך היתה לך היום השיחה עם פקיד הבנק?האם יש חדש מהגננת בנושא שדיברנו עליו? וכד'
הרעיון הוא לזכור את המטלות שלנו ושל בן/ת הזוג  ולשאול ולזכור מהם האתגרים האישיים להם במשימות שהם לקחו על עצמם-אם אתם מגיעים עם הידע הזה לשיחת הזוגית-תוכלו לדעת בדיוק מה ואיך לשאול את בן/ת הזוג בצורה של שיתוף ולא כמו מנהל שבא לבדוק כיצד בוצעו המטלות שהוא הטיל על העובד שלו.
עבור בן/ת הזוג התחושה שאת/ה יודע/ת וזוכר/ת מהם הדברים המעצבנים במטלה יכול לעזור לבן/ת הזוג גם במהלך ביצוע המטלה לא להרגיש לבד.
ככה גם אם אחד/ת מבני הזוג מבצע/ת את המטלה לבד הוא/היא מרגישים שהשני/ה איתו/ה
נשמע לכם?
יש לכם טיפים משלכם?
אשמח לשמוע מכם,
קרן


אם אהבתם אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר