אחת הטענות שאני שומעת לא פעם בקליניקה היא שאחד מבני הזוג, מרגיש שהוא/או היא נושאים לבד בנטל מסויים.
לדוגמא הוא מרגיש שהוא לבד אחראי על חשבון הבנק, היא מתלוננת שהיא לא רוצה להרגיש לבד בניהול הבית,היא מרגישה שרק היא מנסה לייצב ולהוביל את הבית והוא מרגיש לבד בהחלטות לגבי חינוך הילדים.
הפעם אני רוצה להתייחס לשיתוף בקבלת החלטות משותפות,יש גם צד נוסף לדברים והוא בקבלת תמיכה בנושאים שנוגעים רק לאחד מבני הזוג, אם יש דבר כזה בזוגיות שנוגע רק לאחד מאיתנו.
ככל שיש יותר עומס ופחות זמן יש נטיה לחלק אחריות, כל אחד מנהל תחום אחריות אחר, לפעמים נראה שדברים קורים בצורה יותר אפקטיבית ככה,יותר קל שיש משהו אחד שמופקד על הנושא, הוא יודע שצריך לעשות קניות, היא יודעת לבדוק את חשבון הבנק, אבל אם אין שיח על זה, אין שיתוף, אז יש תחושה של בדידות.
אנחנו בוחרים לחיות יחד בזוגיות, כי אנחנו בנויים בצורה שנחפש את האחר, בין אם זה "לא טוב היות האדם לבדו" ובין אם זה כי שניים זה שני חצאים של שלם. אנחנו בריאים יותר בזוגיות, אנחנו מאושרים יותר בזוגיות-כאשר היא זוגיות מעצימה.
איך אם כן מוצאים איזון בין חלוקת תחומי האחריות, כדי להיות יעילים יותר לבין קבלת החלטות משותפת? איך מצד אחד נותנים לבת/ן הזוג תחושה שאנחנו סומכים עליו/ה ולא תחושה של בדידות?
הכלי הבסיסי שאנו נזקקים לו פה הוא ניהול זמן ומשימות נכון: זאת אומרת חשוב לשבת יחד ולחשוב מי הכי אוהב לעשות מה, או מי הכי קל לו לעשות מה או מי הכי פחות שונא לעשות מה. ככה לחלק את המשימות, דברים שאפשר וכיף לעשות יחד לעשות יחד, אם למשל לתלות כביסה יחד מעביר את הזמן מהר יותר ובכיף למה לא לעשות את זה יחד, או שאם ללכת לסופר מתאפשר ונחווה כעוד זמן לדבר למה לא לעשות את זה יחד?
מצד שני אם יש מטלות שיותר נכון שכל אחד יעשה לבד, אז אפשר לקבוע במסגרת הזמן יחד בסוף היום גם קצת זמן לדבר על המטלות, איך היתה לך היום השיחה עם פקיד הבנק?האם יש חדש מהגננת בנושא שדיברנו עליו? וכד'
הרעיון הוא לזכור את המטלות שלנו ושל בן/ת הזוג ולשאול ולזכור מהם האתגרים האישיים להם במשימות שהם לקחו על עצמם-אם אתם מגיעים עם הידע הזה לשיחת הזוגית-תוכלו לדעת בדיוק מה ואיך לשאול את בן/ת הזוג בצורה של שיתוף ולא כמו מנהל שבא לבדוק כיצד בוצעו המטלות שהוא הטיל על העובד שלו.
עבור בן/ת הזוג התחושה שאת/ה יודע/ת וזוכר/ת מהם הדברים המעצבנים במטלה יכול לעזור לבן/ת הזוג גם במהלך ביצוע המטלה לא להרגיש לבד.
ככה גם אם אחד/ת מבני הזוג מבצע/ת את המטלה לבד הוא/היא מרגישים שהשני/ה איתו/ה
נשמע לכם?
יש לכם טיפים משלכם?
אשמח לשמוע מכם,
קרן
אם אהבתם אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר
לדוגמא הוא מרגיש שהוא לבד אחראי על חשבון הבנק, היא מתלוננת שהיא לא רוצה להרגיש לבד בניהול הבית,היא מרגישה שרק היא מנסה לייצב ולהוביל את הבית והוא מרגיש לבד בהחלטות לגבי חינוך הילדים.
הפעם אני רוצה להתייחס לשיתוף בקבלת החלטות משותפות,יש גם צד נוסף לדברים והוא בקבלת תמיכה בנושאים שנוגעים רק לאחד מבני הזוג, אם יש דבר כזה בזוגיות שנוגע רק לאחד מאיתנו.
ככל שיש יותר עומס ופחות זמן יש נטיה לחלק אחריות, כל אחד מנהל תחום אחריות אחר, לפעמים נראה שדברים קורים בצורה יותר אפקטיבית ככה,יותר קל שיש משהו אחד שמופקד על הנושא, הוא יודע שצריך לעשות קניות, היא יודעת לבדוק את חשבון הבנק, אבל אם אין שיח על זה, אין שיתוף, אז יש תחושה של בדידות.
אנחנו בוחרים לחיות יחד בזוגיות, כי אנחנו בנויים בצורה שנחפש את האחר, בין אם זה "לא טוב היות האדם לבדו" ובין אם זה כי שניים זה שני חצאים של שלם. אנחנו בריאים יותר בזוגיות, אנחנו מאושרים יותר בזוגיות-כאשר היא זוגיות מעצימה.
איך אם כן מוצאים איזון בין חלוקת תחומי האחריות, כדי להיות יעילים יותר לבין קבלת החלטות משותפת? איך מצד אחד נותנים לבת/ן הזוג תחושה שאנחנו סומכים עליו/ה ולא תחושה של בדידות?
הכלי הבסיסי שאנו נזקקים לו פה הוא ניהול זמן ומשימות נכון: זאת אומרת חשוב לשבת יחד ולחשוב מי הכי אוהב לעשות מה, או מי הכי קל לו לעשות מה או מי הכי פחות שונא לעשות מה. ככה לחלק את המשימות, דברים שאפשר וכיף לעשות יחד לעשות יחד, אם למשל לתלות כביסה יחד מעביר את הזמן מהר יותר ובכיף למה לא לעשות את זה יחד, או שאם ללכת לסופר מתאפשר ונחווה כעוד זמן לדבר למה לא לעשות את זה יחד?
מצד שני אם יש מטלות שיותר נכון שכל אחד יעשה לבד, אז אפשר לקבוע במסגרת הזמן יחד בסוף היום גם קצת זמן לדבר על המטלות, איך היתה לך היום השיחה עם פקיד הבנק?האם יש חדש מהגננת בנושא שדיברנו עליו? וכד'
הרעיון הוא לזכור את המטלות שלנו ושל בן/ת הזוג ולשאול ולזכור מהם האתגרים האישיים להם במשימות שהם לקחו על עצמם-אם אתם מגיעים עם הידע הזה לשיחת הזוגית-תוכלו לדעת בדיוק מה ואיך לשאול את בן/ת הזוג בצורה של שיתוף ולא כמו מנהל שבא לבדוק כיצד בוצעו המטלות שהוא הטיל על העובד שלו.
עבור בן/ת הזוג התחושה שאת/ה יודע/ת וזוכר/ת מהם הדברים המעצבנים במטלה יכול לעזור לבן/ת הזוג גם במהלך ביצוע המטלה לא להרגיש לבד.
ככה גם אם אחד/ת מבני הזוג מבצע/ת את המטלה לבד הוא/היא מרגישים שהשני/ה איתו/ה
נשמע לכם?
יש לכם טיפים משלכם?
אשמח לשמוע מכם,
קרן
אם אהבתם אתם מוזמנים להרשם ולעקוב אחרי הבלוג, להגיב בדף הפייסבוק וכן לטייל באתר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה